73 "בכל דור ודור, עומדים עלינו לכלותנו", ושתקומתו של עמנו בארצו לא הסתיימה אי שם בימי תש"ח, אלא מהותה שזורה לכל אורכו של קיומנו כאן. במשך חמישה ימים הגיעו אוטובוסים רבים נוספים, והמרפסות שעד לפני שבוע היו ריקות מאדם, החלו להתמלא בבגדים תלויים לייבוש ובצמחי תבלין. הבניין לשימור במרכז הפרויקט הפך לאשכול הגנים בקיבוץ, ולמרכז הקהילתי של התושבים ("בית העם" בעגה הקיבוצית). בכניסה לבניינים נתלו לוחות מודעות שבמהרה התמלאו בהודעות לחברים (את מרכזיותו של לוח המודעות הזה בחיי הקיבוץ כנראה שזר לא יבין...), ורחבת הכניסה לבניינים הפכה "למדשאת חדר האוכל", בה נפגשים החברים לדון על ענייני השעה. האכלוס לכשעצמו עבר באופן חלק יחסית, כאשר ברקע הגיע החורף במלוא עוזו. תקלות כמו בכל בניין ישנן, אך כאן, הבנו מהר מאוד שהמענה לאותן תקלות לא יכול להיות דומה לאופן המענה בפרויקט "רגיל". התובנה הזו חלחלה מהר מאוד כאשר ערב אחד כשל בהדלקה של מפסק חשמל בדירה, הביא לסערת רגשות בלתי צפויה מהדיירת באותה הדירה. מהר מאוד הבנו, המפסק הוא רק הטריגר. נכון לאותו מועד כבר עברו אנחנו חברי קיבוץ רעים פוננו מביתנו לאחר אירועי הזוועה של השביעי באוקטובר. אחרי חודשיים במלון באילת הגענו לתל אביב ועברנו לגור בפרוייקט תיאודור ברחוב הרצל . בתוך שבוע קהילה שלמה, משפחות, ילדים, מבוגרים, נכנסו לדירות בשני הבניינים ובבת אחת הפכנו לקיבוץ עירוני. את השבילים החליפו המעליות, את הדשא החליפה הרחבה שבין הבניינים ואת גן הילדים פתחנו במבנה .19- לשימור מהמאה ה החיים שלנו כמו שהכרנו אותם השתנו לחלוטין. חווית המגורים בעיר היא לא פשוטה בשבילנו והטראומה שהביאה אותנו לפה לא נותנת לנו מנוח. בתוך הטירוף שנקלענו אליו אנחנו רוצים להודות לעץ השקד על הליווי והתמיכה במעבר וגם עכשיו. אנחנו מודים לכל האנשים הטובים על העבודה המקצועית שהם עושים ובעיקר על הסבלנות ואורך הרוח, על המילה הטובה והחיוך בתקופה הקשה שבה אנחנו נמצאים. מקווים שנזכה בקרוב לארח אתכם בקיבוץ שלנו. בתודה ובהערכה חברי קיבוץ רעים
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=