. אנחת הרווחה 10.12.2024- את טופס האכלוס המיוחל קיבלנו מעיריית תל אביב ב הראשונית שהשתחררה עם קבלת הטופס, פינתה את מקומה מהר לתובנה שיש לנו משפחות, ובאופן מיידי. האכלוס 120- משימה חדשה ולחוצה לא פחות, והיא לאכלס כ ההדרגתי שבדרך כלל מתרחש מעצם טבעו של פרויקט מגורים, ובו הבניין מתאכלס אט-אט בתקופה של כמה חודשים, נדרש להידחס לתקופה של שבוע בלבד. אותו אכלוס הדרגתי מאפשר טיפול בזמן סביר בתקלות ובעיות הנלוות לכל בניין בשנתו הראשונה. אך במקרה דנן, המענה נדרש להיות ללא שהות. בתקופה זו, התוודענו לראשונה לכמה מנציגי הקיבוץ, שהגיעו מבית המלון באילת ככוח חלוץ במטרה להערך לקליטת הקהילה בבתים. המפגש הראשוני הציף במהרה את אותן "סטיגמות" חיוביות אשר משויכות בדרך לכלל לתושבי קיבוצים. תכונות כגון פרגמטיות, ישירות ופתיחות הפכו באותה עת לתכונות רצויות מאין כמותן. במיוחד זכור לי מקרה בו ציינו בפני נציגי הקיבוץ כי חלק משקעי התנור בדירות אינם עובדים. כבר למחרת הגיע חשמלאי לטובת העניין, רק כדי לגלות שהבעיה תוקנה על ידי אחד מתושבי הקיבוץ, משל היה בן דמותו של בני, החשמלאי של קיבוץ "עסיסים" (בנגב המערבי). באותו השבוע היה האתר כמרקחה. 120- עשרות מתנדבים גויסו מרחבי הארץ לסיוע בהכנת הדירות למפונים. לכל דירה (כ במספר) נתרמו כלל מוצרי החשמל הדירתיים, כלל הריהוט הנדרש, ואף מוצרי מזון וניקיון, שהמתינו למפונים בדירתם החדשה. כלל אלו היו יוזמות אזרחיות, שהוקמו על ידי אזרחים, באמצעות מתנדבים, ובאמצעות תרומות של חברות פרטיות. אותם ימים נדמו לי כשעתו היפה ביותר של העם היושב בציון. רוח ההתגייסות לטובת קליטתם של תושבי רעים אף לא פסחה על תושבי השכונה עצמה, ומיד עם הפצתה של השמועה אודות הגעתם של המפונים פנו רבים מבעלי עסקים בסביבה, (שחלקם הגדול היו נטולי הכנסות מאז השביעי) וביקשו לתת ממרכולתם עבור הדיירים. עצר אוטובוס ראשון ברחוב הרצל בתל אביב ועליו 17.12.2024- וכך בבוקר יום ראשון ה משפחות ראשונות בדרכן לביתן החדש בעיר תל אביב. לאותה העיר שלרוב מהווה 20- כ את האנטי-תזה המוחלטת לאותם דברים המרכיבים את החיים במרחבי הקיבוץ, הגיעו משפחות ובתי אב, בצעדים מהוססים ובעייפות מנדודים, ובעיקר מלאי 100- אט-אט כ געגוע למרחבי הנגב. את רחבת הכניסה לבניינים, שמאז ומעולם הייתה עמוסה לעייפה בציוד עוד מימי הקמת הפרויקט ועד לימים הקליטה האחרונים, מילא שאון קולם של ילדים המתרוצצים הנה והנה, מלאי סקרנות כלפי המקום החדש אליו הגיעו. אין עוררין כי בנקודת הזמן הזו, הציניות מפנה את מקומה לתחושת סיפוק כנה. אותו מחזה כאוטי ורועש מחלחל פנימה, ומתעוררת התובנה כי סיפורו של עם ישראל, הוא שאכן פרק רביעי – עכבר העיר ועכבר הכפר פרק חמישי – הרצל פינת רעים
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=