67 היו לא מעט רגעים קשים, המון מחשבות שמעסיקות אותך תוך כדי - הבית, הלימודים, העבודה. יש ניתוק מוחלט מהמציאות, אתה נמצא ללא טלפון ואין לך מושג מה קורה בחוץ. בסוף אתה נלחם למען המדינה, למען החטופים, למען האזרחים, השגרה לאט לאט מתחילה לחזור, ואתה תוהה לעצמך האם זוכרים שיש חטופים והאם זוכרים אותנו המילואימניקים שנלחמים ומאבדים חברים? התקופה הזו גרמה לי להעריך הכל, מהדברים הקטנים ביותר כגון מקלחת בסוף יום ועד לארוחה חמה. שום דבר אינו מובן מאליו. במיוחד צריך להודות על כל רגע קטן שיש לנו עם האנשים שאנחנו אוהבים ומעריכים. תזכרו שאין לדעת מה יהיה מחר. אסכם ואומר שזו החוויה הכי מטורפת שהייתה לי בחיים, , כל אחד שם את החיים האישיים שלו 7.10- התייצבנו ב בצד, עצר הכל והתגייס למען מטרה משותפת, לתת עוד כתף במאמץ העצום הזה. חווינו עליות, מורדות, ציפיות, אכזבות, הישגים, אבדות, נלחמנו טיפלנו והכל ברכבת הרים אחת גדולה. תודה לחברת עץ השקד ולאבי כלפון על התמיכה מרחוק, על הדאגה, על החבילות שנשלחו למשפחות וחיממו את הלב מרחוק. תודה שתמיד בדקו מה שלומי ואם חסר לי משהו, עם ישראל חי.זה לא מובן מאליו ומוערך מאוד.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=