דפוסי הצריכה בישראל עוברים שינוי דורי מובהק. הצרכן המודרני, מאפייני האוכלוסייה: • בדגש על עובדי סקטור ההייטק והמקצועות החופשיים, פועלים לפי עקרונות של גמישות וניידות. אוכלוסייה זו מעדיפה את חופש הבחירה ויכולת ההתאמה האישית על פני כבילה לנכס קבוע. הצרכן הישראלי גילה את היתרון שבשכירות מוסדית המנוהלת על ידי חברה מקצועית המציעה חוויית מגורים שלמה, קהילתיות ותחזוקה ללא פשרות, שירותים ששוק השכירות הפרטי פשוט לא מסוגל לספק. המדינה זיהתה את הצורך במיסוד השוק והובילה מהלכי חקיקה מדיניות ממשלתית: • ושיווק דרמטיים. רשות מקרקעי ישראל הפנתה חלק ניכר ממשאביה לשיווק קרקעות המיועדות במקורן אך ורק לפרויקטים של דיור להשכרה לטווח ארוך. החשוב מכל עבורנו כיזמים הוא שינוי החקיקה במסגרת החוק לעידוד השקעות הון, שהעניק לחברות בנייה תמריצי מס, והפך את ההחזקה ארוכת הטווח בנכסי מגורים לכלכלית ורווחית. הערך המוסף והעמוק ביותר של מסלול הדיור הדיור המפוקח כחממה לבניית הון עצמי: • המפוקח טמון ביכולת שלו לחולל שינוי כלכלי אמיתי עבור הדיירים במסלול המפוקח. ממחיר השוק, לצד הקיבוע של גובה דמי השכירות וההגנה 20% ההנחה המובנית של מפני עליות מחירים שרירותיות, מייצרים למשפחות הצעירות ודאות תזרימית יוצאת דופן. במקום שכל שקל פנוי יופנה לטובת שכר דירה מאמיר בשוק החופשי, המודל המוסדי מאפשר לדיירים לנהל תקציב אחראי, לצמצם הוצאות ולתעל את הנגישות הכלכלית הזו לחיסכון חודשי עקבי. בתום תקופת החוזה ארוך הטווח, משפחות רבות מצליחות לצבור הון עצמי. הון זה, שלא היה נגיש עבורן לולא הפלטפורמה המפוקחת, מעניק להן את קרש הקפיצה הנדרש כדי להתקדם בביטחון לעבר היעד הבא שלהן: רכישת דירה משלהן בשוק החופשי. עבורנו, כיזמי נדל"ן, תמונת המצב הזו דורשת שינוי תפיסתי ומעבר מכלכלת בעלות בלבד לכלכלת שימוש בנוף ולצד כלכלת הבעלות. הגישה המסורתית של - "לבנות כדי למכור" כבר אינה נותנת מענה מלא לצרכי הציבור שאינו מסוגל או מעז לרכוש כעת נכס. הפתרון המרכזי, היציב והחיוני ביותר כיום, הן עבור הציבור והן עבור היציבות המשקית, הוא פיתוח פרויקטים של דיור להשכרה לטווח ארוך.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=