שני חיבוקים אם יש שני רגעים שמסמלים עבורי את התקופה הזאת, הם שני חיבוקים. באוקטובר, כשיצאתי מהבית אל הבלתי־נודע וקיבלתי חיבוק מאשתי. 7- הראשון היה ב השני היה כשחזרתי מסבב המילואים האחרון, וקיבלתי חיבוק מיניב – חיבוק שחיבר אותי בחזרה אל השגרה, אל העבודה ואל החיים שהמשיכו לחכות. מה למדתי? אם יש משהו שלמדתי מכל התקופה הזו, זה שאי אפשר לעבור אותה לבד. לא בבית, לא במילואים ולא בעבודה. אנשים טובים הם לא רק מי שעומדים לצידך ברגעי המשבר – הם אלה שמאפשרים לך לחזור אחר כך ולהמשיך קדימה. ואם הייתי צריך לתת כמה טיפים למי שמנסה לנהל כמה עולמות במקביל, הם היו פשוטים: – אי אפשר לעשות הכול לבד.תבנו אנשים ותסמכו עליהם • בין מה שדחוף למה שבאמת חשוב.תדעו להבדיל • – היא העוגן שמחזיק את הכול.תנו מקום למשפחה • שגם בתקופות הכי עמוסות, האנשים שסביבכם הם המשאב החשוב ביותר.וזכרו • – כדאי לזכור שמאחורי כל חבר עבודה שיוצא למילואים יש עולם למי שלא נמצא שם • שלם שממשיך לרוץ בלעדיו. שאלה, כתף, או פשוט סבלנות כשהוא חוזר, שוות יותר משנדמה. אבל ההצלחה לא הייתה רק בזכות מי שמעליי – היא הייתה גם בזכות מי שלצידי. אני מאמין בהאצלת סמכויות ובמתן אמון, ולכן היה לי קל יחסית לשחרר ולאפשר לאחרים להוביל איתי, בן, אנדרי, נועם ודודו. כל אחד מהם לקח אחריות, צלח משימות, פתר בעיות ואיפשר לי לחזור בכל פעם לעבודה בלי להתחיל מאפס. זה לא מובן מאליו, ואני אסיר תודה על כך. 125
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=