כחודש אל תוך השירות, העברתי לילה אחד בגלילה אינסופית של ידיעות חדשותיות בטלפון. בין שלל הכתבות העגומות, צצה לה כתבה אחת שלא אמרה לי הרבה באותו הרגע. תוכן הכתבה דיבר על רצונה של מנהלת "תקומה", (הגוף שהוקם לטובת ניהול קהילות ותושבי העוטף לאחר השביעי באוקטובר), להעביר קהילות של מפונים למגורים זמניים, מתוך ההבנה שהשהות במלונות אינה מיטיבה, הן עם המשפחות, והן עם לכידות הקהילה. למחרת, כבר קיבלתי טלפון ממהנדס הביצוע, שבישר לי שאתר "הרצל" ) נבחר להיות ביתם 4 (שבימים כתיקונם היה מועמד להשלמת העבודות ולקבלת טופס החדש של קהילת "רעים". את הידיעה קיבלתי ברגשות מעט מעורבים. מחד, לקחת חלק בעשייה שכזו היא דבר ראוי וחשוב, אך מאידך, עודני הייתי מצוי בשירות המילואים, וסיומו לא נראה היה באופק. משימת השלמת הבניין ואכלוסו, שבימים כתיקונם אינה קלה, צפוי היה שתעשה מורכבת על אחת כמה וכמה. אמנם באתר נותרו חלק מאנשי הצוות, אך הזמנים עצמם לא היו פשוטים בלשון המעטה, מפעלים רבים היו מושבתים ולא ניתן היה לקבל סחורה או חומרים, קבלני משנה רבים נותרו סגורים מעבר לקו הירוק, ואלו שהינם תושבי הארץ, גויסו גם הם למילואים. וכך גם המענה ברשויות השונות, מפיקוד העורף ועד הרשות לכבאות, כולם היו באותה שעה טרודים בצוק העתים, והיה נראה שהאתגר שלו נדרשנו הולך להיות מורכב שבעתיים. פרק ראשון – נפל דבר
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=