" (כאזכור לשמו Teodor" ]1[ בתל אביב, או בשמו המסחרי 136 הפרויקט ברחוב הרצל הגרמני של האדם שעל שמו קרוי הרחוב) הוא פרויקט שנבנה עבור שותפות של שלוש City" ",וחברת Leny Group" חברות שהתאגדו לטובת הפרויקט. חברת "יובלים", חברת ", אשר לכל אחת מהן יש פורטפוליו נדל"ני נפרד. הפרויקט הוקם על מגרש בו בעבר Boy עמדה תחנת דלק, אשר בסמוך לה ובאותו המגרש קיים בית באר לשימור, שהוא מבנה . על המגרש, שגודלו 19- שנה, שהיה אופייני מאוד ליפו של המאה ה 150- דו קומתי בן כ קומות 4 קומות, שיבנו על גבי 14 ו 13 מגדלים בני 2 דונם, עתידים היו לקום 2 לא יותר מ יחידות דיור, שגודלן הממוצע אינו חורג 160 חניון (רובוטי). בשני הבניינים יחדיו ישנן מטרים רבועים. 55- מעבר ל היא במקור) H- ] - (השמטת ה 1[ את עבודות השימור בבית הבאר לא ביצעה "עץ השקד", וכך גם לא את עבודות החפירה והדיפון בפרויקט. את אבן הפינה לפרויקט הניחה חברת "עץ השקד" בדמותה של מקטעים נפרדים 8 מטר מעוקב. הרפסודה עצמה חולקה ל 2780 רפסודת בטון בנפח של שנוצקו בנפרד, וזאת עקב הפרשי המפלסים הרבים שנדרשו מאילוצי התכנון של החניון הרובוטי בפרויקט. כאן זה אולי המקום להרחיב מעט על האתגר הראשון והמשמעותי בפרויקט, והוא החניון הרובוטי. בתיאור כללי, חניון "רובוטי" הוא שם קיבוצי למגוון רחב של פתרונות חנייה אשר תכליתם לתת מענה במרחבים אורבניים צפופים, בהם הדרישה לחנייה עולה בהרבה על היכולת לתכנן חניון קונבנציונלי במגרש כלשהו. בשונה נאמר ממכפילי חנייה, בחניון רובוטי תהליך חניית הרכב נעשה על ידי מעליות רכב אוטומטיות, ללא מעורבות אנושית. הדבר מאפשר "לתייק" רכבים רבים באופן צפוף זה אחר זה, מבלי להזדקק לרמפות עלייה וירידה מהחניון. מעבר לעלות הכספית הגדולה של מתקן כזה, כך גם האתגר הביצועי של הקמת שלד בטון המשלב מתקן שכזה אינו בטל בשישים. בכל קומת חניון ישנו מסוע ("דולי") הנע על שתי מסילות ברזל אשר מונחות בתוך מסעה. אותה המסעה היא בעצם תעלה בבטון ברוחב וגובה קבועים מראש. מכיוון שמדובר ברכיבים מכניים נעים, העפיצות ("טולרנס") ביציקות הבטון היא כמעט אפסית. סטייה של ס"מ ביציקת הבטון בין קצה המסעה מטר, ולא ניתן יהיה להרכיב את המסילות. מדובר על רמת 44 לתחילתה, מרחק של דיוק נדרשת של פחות מעשירית האחוז, אתגר לא פשוט כלל, שדרש עבודה צמודה עם מאזנות לייזר וצוותי מדידה בכל יציקה ויציקה. לאתגר הזה התווסף קושי משמעותי נוסף, והוא עצם העובדה שחברת "עץ השקד" לא הייתה זו שביצעה את עבודות הדיפון, ומחצית מנתיב המסעה היה בצמוד לקיר הדיפון עצמו (קיר סלארי במקרה שלנו). עבודות הדיפון הן לרוב העבודות הגסות ביותר מבחינת סטיות בנייה, ולרוב גם סטיות אלו נבלעות בהמשך עם הקמת החניונים. אבל במקרה שלנו, עקמומיות קירות הדיפון הייתה משמעותית ופזורה באופן בלתי אחיד לאורך היקף המגרש, ומהר מאוד הבנו שאם לא נמפה את המצב הקיים, נמצא עצמנו נעצרים בביצוע פעם אחר פעם עכב אי התאמות. פרק ראשון – מבירתא עמיקא לאיגרא רמא
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=